החלטה בתיק ת"פ 17436-07-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות בצוותא ופציעה בנסיבות מחמירות בצוותא.

כעולה מכתב האישום, ביום 8.7.11 בשעה ארבע לפנות בוקר, ברחוב בפ"ת, התקרב הנאשם יחד עם ארבעה אחרים אל המתלוננים בר עראמי וגלעד סלומון, כשהם צועקים "זה הוא". הנאשם והאחרים תקפו את גלעד באלה שכוונה לעבר ראשו, אך גלעד התגונן בהושטת ידו לפנים וכך נחבל בזרועו מהאלה ונגרמו לו נפיחות ורגישות במרפק. לאחר מכן תקפו הנאשם והאחרים את בר במכת אלה בראשו, ולאחר שנפל על הקרקע חבטו בו באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו. לבר נגרמו חבלות בחלקי גופו השונים, פצעים וחתכים בפניו ובראשו, והוא נזקק לתפרים בראשו.

הוצגו לבית המשפט תצלומים של המתלונן בר כשהוא פצוע בראשו בחתך מדמם שנתפר, וכן נראים סימני החבלה בפניו ובזרועותיו.

הוגש לבית המשפט תצהיר קרבן של המתלונן בר עראמי, שמסר כי באותו לילה היתה מסיבת סיום ביה"ס התיכון שלו, שבה השתתף, ולאחר האירוע המוצלח חזר לביתו עם חבר, עת הותקף ע"י הנאשם וחבריו, אותם הזמין למקום כדי לפגוע במתלונן. המתלונן חש חסר אונים כשהותקף ע"י קבוצה חמושה באלה וקרשים, שתקפוהו וחבלו בו ללא רחם עד שהגיעה למקום אמו, ששמעה את צעקותיו, והתוקפים ברחו. הוא הוסע לבית חולים ע"י הוריו כשהוא מצוי בהלם ועלבון מהמעשה האלים שנעשה בו. המתלונן ציין כי אין לו הכרות קודמת עם הנאשם או עם חבריו, שאת שמם לא מסר הנאשם בחקירתו.

הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי הנאשם שהינו בן 19 נעדר עבר -פלילי. מאז האירוע שהה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ולאחר מכן הותר לו לצאת לעבודה בפיקוח אביו, העובד כנהג משאית.

התסקיר מתאר כי במהלך ילדותו של הנאשם, בהיותו בן 9, נפטר אחיו הבכור ממחלה ממארת והוריו התגרשו באותה תקופה, כך שלא היו פנויים להוות דמויות מכילות ומכוונות עבור הנאשם. נשאר להתגורר עם אחיו בבית אמו. האם פיתחה תלות באלכוהול והתקשתה לתפקד, והאחות הגדולה מילאה את מקומה במידה רבה. הנאשם פיתח בעיות קשב וריכוז והטיפול התרופתי שקיבל הופסק עקב התנגדות אמו. הוא לא תפקד כהלכה בביה"ס והחליף מספר מסגרות לימוד, עד שנשר אחרי 11 שנות לימוד. לאחר מכן עבד בעבודות מזדמנות והמתין לגיוסו לצה"ל, שהיה אמור להתקיים זמן קצר לאחר האירוע נשוא כתב האישום, אך בעקבותיו שוחרר עקב חוסר התאמה. בקשותיו מצה"ל לגייסו נדחו והנאשם חש אכזבה רבה ופגיעה בדימויו העצמי.

לאחר נשירתו מביה"ס, הנאשם השתלב במסגרת "בית חם", פרויקט של המדור הקהילתי לנוער בפתח תקווה, שנועד לסייע לבני נוער במצוקה. העו"ס שטיפלה בו מסרה כי הנאשם הגיע באופן קבוע למסגרת כשנתיים והתרשמה ממנו כנער רגיש בעל מוטיבציה גבוהה לשרת בצה"ל. היא לא התרשמה מדפוסים אלימים. גם בקבוצה לעצורי בית, בה השתלב הנאשם באופן סדיר במסגרת פיקוח המעצר אחרי שחרורו, לא היתה התרשמות כי הנאשם בעל דפוסים עברייניים או אלימים.

הנאשם מסר ביחס לעבירות כי באותו יום נסע באוטובוס כשהוא במצב רגשי פגוע עקב פרידה מבת זוג, וסבר כי המתלונן וחבריו לעגו למראהו וצחקו עליו במהלך הנסיעה. לאחר שירד מהאוטובוס ופגש חברים שוליים אותם הכיר מאזור מגוריו, שיתף אותם בתחושתו והגיב יחד עמם כלפי המתלונן באופן אימפולסיבי מבלי לשקול את השלכות מעשיו.

שירות המבחן פגש באביו של הנאשם והתרשם מדאגה לבנו ומהסתייגות מההתנהגות האלימה נשוא כתב האישום. תאר כי הנאשם מתמיד בעבודה יחד איתו ומתנהג באופן חיובי.

שירות המבחן התרשם כי חרף הקשיים שחווה בילדותו, הצליח הנאשם לתפקד באופן נורמטיבי ומביע מוטיבציה להתגייס כחייל קרבי. הנאשם הביע חרטה כנה על האירוע האלים בו השתתף, וניכר כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע ומלמד לקח. היה מסתיים באופן גורע יותר מכפי שהסתיים. הוא אף הביע אמפתיה כלפי הקרבן. שירות המבחן התרשם כי אין מדובר בצעיר בעל דפוסים אלימים או קושי בשליטה על דחפים, אלא באירוע שהיה חריג מבחינתו.

בנסיבות אלה ולנוכח אישיותו, סבור שירות המבחן כי עונש של מאסר בפועל עלול להחליש את הנאשם ולגרום להידרדרותו ולהפנמת ערכים שוליים. לדעת שה"מ, הוא זקוק למסגרת תומכת, מכילה ומכוונת ולכן המליץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנה, כדי לשלבו בהליך טיפולי פרטני או קבוצתי, שיסייע לו לחזור למסלול חיים תקין, לצד פיצוי לקרבן העבירה.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר באירוע חמור במיוחד כאשר על רקע תחושת עלבון סובייקטיבית, ארגן הנאשם חבורה של צעירים חמושים באלה שחיכו למתלונן בר וחברו, בני גילם, ליד ביתו והפליאו בו מכותיהם באופן שגרם לפציעה משמעותית של המתלונן בר, שנחתך בראשו ונחבל בפניו ובגופו, ולחבלה בחברו גלעד.

ב"כ התביעה ביקשה לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, שיהלום את חומרת העבירות, בצד מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עבר אירוע טראומטי בילדותו, שלא טופל כהלכה מבחינה פסיכולוגית, וגדל ללא תשומת לב הורית מספקת. חרף הקשיים בהם צמח, הוא לא היה מעורב באירועי אלימות לפני או אחרי האירוע נשוא כתב האישום ומדובר באירוע חריג בחייו. כל הגורמים המטפלים התרשמו כי אין מדובר בצעיר בעל דפוסים אלימים או אי שליטה בדחפים. לאחר האירוע חל שינוי בכך שאביו החל להיות מעורב יותר בחייו. הנאשם נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו, ברצונו לשקם את עצמו והוא זקוק למסגרת תומכת ומכוונת. הסניגור ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהטיל עונש צופה פני עתיד וצו פיקוח.

דיון

אין ספק כי מדובר באירוע חמור של התארגנות לביצוע עבירת אלימות, אשר הנאשם היה היוזם שלה, ללא כל צידוק כי אם בגין קנטור סובייקטיבי שחש. בנסיבות הרגילות, היה מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת.

יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר של הנאשם, שהיה בן 18 שנים בעת האירוע, העדר עבר פלילי, התסקיר החיובי שניתן בעניינו והחשש כי השמתו בין כתלי הכלא תביא להחלשתו ולהתחברותו עם חברה שולית, אני מורה על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות לגבי הנאשם.

מספר טלפון ליצירת קשר: 050-3033779.